תת פעילות בלוטת התריס והשמנה

מה תפקיד בלוטת התריס? האם תת פעילות בלוטת תריס גורמת לעלייה במשקל והשמנה? ומה לגבי שימוש בהורמוני בלוטת התריס כאמצעי פרמקולוגי (תרופתי) לטיפול בהשמנה? כל זאת נסקור בכתבה שלפניכם.

מספר מושגים לפני שנתחיל:
בלוטת ההיפופיזה– בלוטה זו ממוקמת בראש (מעל "תקרת" חלל הפה), אחראית להפרשת ההורמון. TSHהורמון זה מעורר ייצור והפרשת הורמונים מבלוטת התריס, כמו כן הורמון זה מעורר את גדילת הבלוטה(התריס).
בלוטת התריס (תירואיד)– מצויה באזור הצוואר, אחראית להפרשת הורמונים המעורבים בוויסות המטבוליזם וייצור חום.
היפותירואידיזם– תת פעילות של בלוטת התריס, תופעה המלווה בעליה במשקל, ירידה בייצור חום (סובלים מקור) וירידה בקצב המטבולי הבסיסי (הגוף מוציא פחות אנרגיה לטובת הקיום הבסיסי). למעשה העליה במשקל נובעת מהירידה בייצור החום ובקצב המטבולי הבסיסי.
היפרתירואידיזם– פעילות יתר של בלוטת התריס, מאופיינת בעליה בקצב המטבולי הבסיסי, עליה בייצור חום, עצבנות, ואובדן משקל על אף שקיימת עליה בתאבון!

קצת על הורמוני בלוטת התריס, כיצד הם פועלים:

כאשר ההורמון מגיע לרקמות, הוא עובר שינוי העושה אותו לפעיל. בהיותו פעיל הוא מגביר את ההוצאה האנרגטית הבסיסית, הוא עושה זאת בשני מנגנונים: –  הוא משבש את תהליך ייצור האנרגיה, באופן זה הוא פוגם ביעילותו. השיבוש בא לידי ביטוי בהעלאת ייצור החום על חשבון ייצור אנרגיה כימית. אנרגיה כימית עודפת נאגרת כשומן. חוסר יעילות אנרגטית משמעותה בזבוז אנרגיה! –  הוא מגביר כניסת נתרן (מלח) לתאים, העלאת ריכוז המלח בתאים מוביל להפעלתן של משאבות השואבות את הנתרן אל מחוץ לתא ולטובת התהליך מנצלות אנרגיה ("פול גז בניוטרל"). בשורה התחתונה- ההורמון מגביר ייצור חום וניצול אנרגיה, באופן הזה פחות אנרגיה זמינה לייצור שומן (השמנה).

מה קורה בהשמנה:

בהשמנה אנו מבחינים בעליה ברמת הורמון ה-TSH וכן בעליה בצורתו הפעילה של הורמון בלוטת התריס. מנגד בעת ירידה במשקל אנו מבחינים בתופעה ההפוכה. העליה ברמת הורמון התירואיד הפעיל מובילה לעליה בהוצאת האנרגיה, כאשר מנגד הירידה בריכוזו המאפיינת ירידה במשקל מובילה לירידה בהוצאה האנרגטית. מדובר בהסתגלות- בעת עליה במשקל, מוגברת הפרשת ההורמון והפעלתו בכדי להגביר את ההוצאה האנרגטית, וכך לצמצם את כמות האנרגיה הזמינה ליצירת שומן.  ירידה במשקל וצום, מאופיינות בירידה בהפרשת הורמוני התירואיד והפעלתם. עובדה זו היא הגורם המקשה על שמירת המשקל שהושג לאחר הירידה. עקב הירידה בריכוז ההורמון חלה ירידה בהוצאה האנרגטית- הגוף נעשה חסכוני. האחראי לתופעה הוא הורמון הלפטין, הורמון זה שנתגלה ב1994, מופרש מתאי השומן: – הוא משרה תחושת שובע. – הוא מגביר הוצאה אנרגטית במנוחה (ככל הנראה באמצעות הורמוני התירואיד) – הפרשתו נמצאת ביחס ישר למידת רקמת השומן (שמן יפריש יותר) הלפטין מווסת את הפרשת ה- TSH שכאמור מעורר את הפרשת הורמוני התירואיד.

אנחנו מזמינים אתכם להצטרף לאימון!

אנרוקסיה

באנורקסיה נרבוזה, המאופיינת בהרעבה וירידה קיצונית במשקל מבחינים בירידה חדה ברמת הורמוני התירואיד, בהתאם למנגנון שתואר לעיל. דרך אגב, ירידה זו היא שמסבירה את התופעה החריגה הבאה לידי ביטוי באוכלוסיה זו- עליה ברמת הכולסטרול לנוכח ההרעבה, תופעה פרדוקסלית לכאורה. הורמוני התירואיד מעכבים את פעולתו של האנזים האחראי לייצור כולסטרול בכבד, כאשר הם חסרים הוא פועל ביתר שאת.

ועכשיו לשאלתנו: הורמוני תירואיד וטיפול בהשמנה

כפי שמשתמע מן הכתוב, הורמוני התירואיד עשויים לשמש כאמצעי יעיל לטיפול בהשמנה, ולשימור הירידה במשקל. הרי הם מגבירים הוצאת אנרגיה וייצור חום, וירידה במשקל מלווה בירידה ברמתם. לכן באדם שמן הגברת הצריכה תגביר הוצאת אנרגיה ובזה שרזה תושלם הרמה כך שלא תחול ירידה בהוצאה האנרגטית.

ועכשיו התשובה- אז לא!

למעט כטיפול משלים בתירואידטיס אוטואימונית, חל איסור לעשות שימוש בהורמוני התירואיד כטיפול תרופתי. ומדוע, בשל תופעות הלוואי הלא רצויות המתלוות לטיפול לא נחוץ זה: –  טכיקרדיה- עליה בקצב הלב למעל 100 פעימות בדקה.  – אריתמיה- הפרעות לקצב הלב. –  עייפות  – עצבנות חריפה  – אובדן מסת עצם. –  אובדן מסת שריר.

לסיכום:

השימוש בהורמוני התירואיד כטיפול להשמנה אינו בטוח ומזיק. כל אותם מפתחי גוף, המנצלים אותו לטובת תהליך ה"ייבוש" לקראת תחרות, קחו את המידע בחשבון!

אודות המחבר

איתן קטן

חי ונושם ספורט מגיל צעיר, בעלים של מועדון FTR לאימון פונקציונלי ברחובות. עוסק בתחום הדרכת הכושר מזה -10 שנים ופועל נמרצות למען קידום הכושר ושמירה על אורח חיים בריא ע"י הכוונת מתאמנים ומאמנים באימונים, סדנאות וקורסים מקצועיים.

השארת תגובה