כוחו של רצון – הצלחה או כישלון

תמיד האמנתי שיכולות האדם בלתי מוגבלות ושאם יש רצון ויש דרך, שום דבר לא יעצור אדם מלהשיג את מבוקשו. כבעל עסק חוויתי על עצמי הצלחות וגם כישלונות (שהובילו להצלחות בהמשך). אחת מהן התרחשה בחודש האחרון שבו עברתי את מבחן הכושר בקורס להרמת משקולות אולימפיים, אשר הסב בי אושר וסיפוק רב שאותם רציתי להעביר הלאה, אל מי שנמצא בנקודה דומה או זהה לשלי.
כוחו של רצון

אתחיל מההתחלה (עוד אחזור לסיום קורס הרמת המשקולות אולימפיים) וזו תהיה חפירה… כל חיי עסקתי בפעילות ספורטיבית שהתבטאה בשעות יומיומיות של כדורגל, כדורסל, פינג פונג, טניס ועוד… אל חדר הכושר נכנסתי בגיל 18, כאשר סבלתי מתת משקל שפגע מאוד בביטחון העצמי שלי. כשהגיע הרגע שבו החלטתי לקחת עצמי בידיים ולשים סוף לרזון שלי, התחלתי לקרוא וללמוד לעומק כל דבר הנוגע בפיתוח הגוף. בכל רגע פנוי שהיה לי נכנסתי לאינטרנט וקראתי מאמרים ומחקרים העוסקים בתזונת ספורט ושיטות אימון שונות. כאשר התגייסתי לצה"ל שקלתי 64 ק"ג. לאחר כשנה וחצי של אימונים מפרכים ושמירה על תזונה נוקשה (7 ארוחות ביום) משקלי עמד על 85 ק"ג- עלייה של 21 ק"ג.

הנפילה, הקימה וההצלחה

לפני 6 שנים, בגיל 24,  נותחתי בניתוח לתיקון בקע מפשעתי (קילה) שלאחריו, הומלץ לי להירגע בכל הקשור להרמת משקולות והפעלת עומסים כבדים על הגוף. את האמת? נכנסתי לדיכאון שאינני יכול לתאר לכם במילים. לא הצלחתי להבין, איך יכול להיות שאדם צעיר ו"חזק" כמוני שכל חייו עסק בפעילות ספורטיבית, סובל מקילה וזקוק לניתוח שמשך ההחלמה שלו הוא מספר חודשים. לאחר שנותחתי, הקפדתי לעקוב אחר הנחיות הרופא המנתח- לא להרים יותר מ-3 ק"ג בחודש הראשון ולחזור לכושר בהדרגה. בפועל, לא הרגשתי שאני מסוגל לחזור לכושר בינוני גם אחרי 2-3 חודשים. לאחר 4 חודשים החלטתי שאני חוזר לפעילות מלאה, אמנם בזהירות רבה, כי כל עומס הכי קטן שהיה מופעל על הגוף שלי אותת לי מיד שכדאי לי להרגיע. נרשמתי שוב לחדר הכושר ובכל פעם שחזרתי הביתה, הרגשתי את הכאב ההוא של לפני הניתוח. למרות הכאב, החלטתי להמשיך.

הגעתי למצב שאם תוצאות האימונים הקלים האלה (70-80% מסף היכולת שלי) יגרמו לי לעבור ניתוח נוסף, אני מוכן לקבל את זה ולא מוכן, לא מוכן לוותר על התרפיה של הגוף והנפש שלאחר האימון.
מהרגע שחזרתי לפעילות בחדר הכושר התחלתי לחקור את נושא ההרניה (קילה).
רציתי לדעת איך ולמה זה קרה לי ואז הבנתי שכמה "חזק" חשבתי שאני, ככה חלש הייתי במקומות הרלוונטיים- בשרירי הבטן והגב.
החלטתי לוותר על פיתוח הגוף ולעשות משהו שבאמת יניב לי איכות לחיים- עבודה על החולשות שלי.
מחיפוש קצר באינטרנט נחשפתי אל הקטלבלס- אותה המשקולת שאנו עושים בה שימוש נרחב ביום יום ובאותה התקופה בודדים היו אלה שידעו את מהותה ותפקידה.
בעקבות כך, הבנתי שעבודה כנגד המשקולות האלה הן הפתרון המושלם עבור חיזוק שרירי הליבה שלי והחלטתי להירשם לקורס קטלבלס כדי ללמוד לעבוד איתן באופן מקצועי. אני לא מתבייש לספר שביום הראשון של הקורס קיללתי את הרגע שבו הגעתי. ומצד שני, התאהבתי בכלי המדהים הזה שפירק אותי לחתיכות (במובן הטוב) והוכיח לי ש"איתן, אתה חלש". ביום שלמחרת לא יכולתי לזוז.

כל השרירים שלי כאבו- הבטן, הרגליים, הישבן, הכתפיים… כאילו שזו היתה הפעם הראשונה שעשיתי כושר בחיי.
במפגש הבא (וגם אלו שאחריו), התחושה היתה זהה. זהו, אותגרתי והתאהבתי אהבה ממבט ראשון בכדור הברזל הזה עם הידית, אשר ידעתי מהרגע הראשון שזה הולך להיות הדבר הבא בעולם הכושר ואני אדאג שזה יקרה ברחובות.
מצד אחד, כל כך רציתי ללמוד את העולם המדהים הזה ומצד שני, העומס על שרירי הבטן היה גורם לכאבים עזים שהלכו והתגברו ימים לאחר כל מפגש, עד כדי כך ששקלתי לפרוש וגם במקרה הזה, החלטתי שאני מוכן לעבור ניתוח חוזר למען עצמי ולמען התעודה הזו. אני פשוט חייב אותה לעצמי וחייב לשבור את המחסום הפסיכולוגי הזה שגורם לי לרדת למטה, עמוק למטה, בכל פעם שאני "יוצא מאזור הנוחות" שלי וחווה את הכאב החוזר הזה. בסופו של דבר השגתי את התעודה והתחלתי לעבוד על הגשמת החלום שלי- הקמת מועדון כושר שלא נראה כמותו בעיר רחובות, מועדון שימכור נטו מקצועיות ויחסי אנוש גבוהים, ללא אגו וללא תוספות "יוקרתיות".

מקצועיות ושירות נטו! התחלתי להפיץ את הבשורה בקרב חבריי הקרובים ובקרב מתאמנים שעזרתי להם במהלך השנים שבהם הייתי מאמן בחדר הכושר. לשמחתי מספר חברים הביעו התעניינות ולאימון הניסיון הגיעו 8 מתאמנים. כסף לציוד לא היה לי ובטח לבטח שלא עבור השכרת מקום. לכן, התחלתי להעביר אימונים בספורטק שברחובות עם ציוד מינימלי מאוד. ממוצע המתאמנים הקבועים שהגיעו לאימון היה 6 והיו ימים שבהם מצאתי עצמי לבד, לגמרי לבד עם ציוד, מחכה לאנשים שלא הופיעו לאימון. בכנות? נשברתי לרסיסים ואילו היום בדיעבד, זה מצחיק אותי בטירוף. למזלי, סובבים אותי משפחה יקרה ומדהימה (ובינהם אשתי היקרה) שדאגה ודואגת להרים, לחזק ולפרגן לי בכל רגע נתון. לאחר כחצי שנה של עבודה קשה החלום התגשם ומועדון FTR הוקם רשמית- יוני 2013! 8 משקולות קטלבלס, צמיג אחד, 4 פטישים, 5 זוגות של טבעות אולימפיות ו-2 רצועות TRX  מאולתרות שנעשו בעבודת יד. כן, חברים, משם הכל התחיל… כשיש רצון ויש דרך, שום דבר לא יעצור אתכם מלהגשים את חלומכם.

בחזרה לקורס הרמת משקולות אולימפיות – חשש להרניה חוזר

בשנת 2015 החלטתי להירשם לקורס הרמת משקולות אולימפיות עקב עלייה ניכרת במודעות הציבור לתחום. עולם הרמת והנפת לא היה חדש לי, אך מבחינה פיזית ותנועתית לגמרי לא הכרתי או התנסיתי. בשיעור הראשון למדנו קצת תאוריה ולאחר מכן עבדנו באופן מעשי. חזרתי הביתה נרגש מאוד מעצם ההיכרות שלי עם עולם חדש של כושר, מאתגר ומורכב לא פחות ממה שעשיתי עד כה. הבעיה היתה כאשר החלו להתעורר להם אותם כאבים באיזור המנותח שבו עברתי תיקון להרניה (בקע מפשעתי). ככל שהתקדמנו בשיעורים והעומסים עלו בהתאם, כך גם הכאבים עד למצב שבו הייתי חייב להפסיק וכך עשיתי. לקחתי שבוע של מנוחה ובמקביל עדכנתי את מנחי הקורס במצב שבו קיים סיכוי שאצטרך להפסיק את פעילותי בקורס. בו בזמן פניתי לרופא המנתח לבדיקה מחשש לבקע חוזר ולמרבה השמחה הוא שלל זאת על הסף, אבל לצערי הוא המליץ להפסיק את הקורס וגם את העצימות באימונים השגרתיים שלי בעתיד, אם אני רוצה לשמור על הבריאות שלי.
בשלב הזה הרגשתי שעולמי חרב עליי, בדיוק אותה הרגשה כפי שהרגשתי בקורס הקטלבלס. אמרתי לעצמי שאם אני לא מסוגל לבצע דברים בסיסיים שחבריי לקורס מצליחים לבצע, ושאם אני לא מסוגל לספק מענה מקצועי לסובבים אותי אם וכאשר אשאל, מקומי לא בתחום המקצועי הנכון. בשל כך, החלטתי שאני ממשיך עם הקורס למרות הכאבים וכך עשיתי. סיימתי שלושה חודשי קורס בהם הרמתי והנפתי משקולות כבדות יותר ממשקל גופי ובנוסף, סיימתי את המבחן הסופי בהצלחה. ידעתי, פשוט ידעתי שהכל בראש ושאם אשמור על מוטיבציה גבוהה, רצון וחיוביות לאורך התקופה שום דבר לא יעצור אותי. כי אין דבר העומד בפני הרצון וכדאי שתזכרו זאת תמיד.

אודות המחבר

איתן קטן

חי ונושם ספורט מגיל צעיר, בעלים של מועדון FTR לאימון פונקציונלי ברחובות. עוסק בתחום הדרכת הכושר מזה -10 שנים ופועל נמרצות למען קידום הכושר ושמירה על אורח חיים בריא ע"י הכוונת מתאמנים ומאמנים באימונים, סדנאות וקורסים מקצועיים.

תגובה אחת
  1. רן

    שלום איתן.
    זה ללא ספק אחד המאמרים היותר מעודדים שקראתי ואשמח אם תוכל להרחיב קצת יותר איך חזרת להתאמן אחרי הניתוח של הבקע המפשעתי? איזה תרגילים עשית ואיזה לא? אני סובל כרגע מבקע מפשעתי בשני הצדדים ומפחד לעצור הכל לתקופה ארוכה בגלל הניתוח.
    תודה רבה!

השארת תגובה