אימון פונקציונלי או חדר כושר

את המאמר הבא החלטתי להעלות כנגזרת משיחה עם אחת המתאמנות המקסימות במועדון שלי. זו לא השיחה בשלמותה, אך הנקודות החשובות שריגשו אותי כתובות כאן עם עריכה קלה שלי. אובייקטיבית כמובן.

חווית חדר הכושר:

* אתה נכנס לחדר הכושר. מבחין בעובד קבלה היושב ליד מחשב מאחורי הדלפק. מחכה כמה שניות  עד שהוא פונה אליך ושואל לשלומך. אתה מבקש לקבל פרטים והוא מבקש ממך למלא טופס עם פרטיך המלאים עד שיגיע המדריך שיערוך לך סיור במועדון. התחלנו בסיור, אזור אירובי, אזור משקולות ומכשירים, סטודיו לחוגים… החלטת להירשם? מזל טוב! התחלת את היום הראשון שלך, מבקש את עזרתו של המדריך, אבל בתכלס, אם לא תשלם כסף לאימון אישי, סביר להניח שלא תהנה מיחס שירותי ומקצועי. אני חייב לציין, שאינני מאשים את המדריכים אלא את מי שמעסיק אותם בשכר עגום כל כך… ובנוסף, חובה לציין שהכרתי ואני מכיר מאמני כושר מדהימים ומקצועיים, אשר מהווים את החלק הקטן והטהור של הפאזל הרקוב הזה. אני מסיר את הכובע בפניהם. 
טוב, בחזרה לאימון הראשון. עליתם על ההליכון, הרמתם קצת משקולות, הסתכלתם על עצמכם במראה וזהו, סיימתם את האימון היומי. עבר חודש ועוד חודש, שנה ועוד שנה, ואתה שם לב שרובם נראים בדיוק אותו הדבר כפי שנראו ביום הראשון שראית אותם, למרות העובדה שהם מבלים לפחות שעה ביום על מתקני הכושר, תוך כדי קריאת עיתון או דיבור בפלאפון.

חווית הכושר הראשונה ב-FTR רחובות

* הדבר הראשון בו אתה מבחין הוא שאין ממש דלת כניסה- זוהי דלת של מחסן. או שתיים. האם המקום הזה היה פעם מוסך רכב או מחסן?

 

אימון פונקציונאלי ב-FTR או חדר כושר?

* הדבר הבא אליו אתה שם לב הוא אנשים על הרצפה שמנסים לנשום. תוכל לראות זאת בבהירות, מאחר וכל המקום כולו מאובזר בציוד בסיסי, אבל איכותי. אין מכשירים ואין מכונות 

* אתה נכנס. ראשית, אתה לא בטוח מי עובד שם ומי מתאמן שם- הם כולם נראים אותו הדבר. בסופו של דבר, המאמן או הבעלים ימצא אותך ויברך אותך לשלום בהתלהבות. אגו לא תמצא שם.

* אתה מוזמן להשתתף באימון. בעוד שאתה ממתין לקבוצה הנוכחית שתסיים, אתה מתחיל לשים לב לסביבה. אנשים טובים, קצת משוגעים וחלקם מאוד מצחיקים.

*  מזגן בקטנה. אין מראות. אין הליכונים. אין מכונות. רק אתה ושלל צעצועים מהנים ומאתגרים- מוטות מתח, חבלים וטבעות התעמלות תלויים מהתקרה, קטלבלס, מוטות אולימפיים, כדורי כוח ובקיצור- מוכרים לך כושר ומקצועיות נטו. במקום מראות, תלויים לוחות מחיקים. שמותיהם של אנשים רשומים יחד עם זמנים שונים. נראה ברור כי הכל עובד לפי מנגנון אחר. אתה כבר לא עוד מתאמן מן השורה אלא מתאמן/ חבר שיש עליו בקרה. אכפת להם ממך ומקצב ההתקדמות שלך.
כאשר אנשים מתחילים לסיים את האימון שלהם ולקלף את עצמם מהרצפה, אתה מבחין בכך שנראה כי כולם כאן חברים. 

* אוקי, הגיע הזמן לאימון שלך. מאמן לוקח אותך ואת כל מי שסביבך לביקור בפעם הראשונה ואתם מבצעים חימום מתאים. לאחר מכן, הם באמת מלמדים אותך כיצד לבצע את מה שאתה הולך לתרגל באותו אימון. תנועות מורכבות עם משקולות קטלבלס או  עם מוט אולימפי (יש שיתחילו עם צינור PVC), והמאמן נשמע מקצועי כאילו הוא יודע על מה הוא מדבר.

* זמן האימון. 3-2-1 התחלת. לאחר דקה מתחילת האימון אתה מבין שיתכן ותמות לפני שהוא יגמר. אתה מתחרט על מה שאכלת בארוחת הבוקר, משום שאתה די בטוח שכולם הולכים לראות את זה יוצא מפיך בקרוב. 10-20 דקות לאחר מכן וסיימת, שרוע על הרצפה וספוג בזיעה. אתה חושב לעצמך שעשית יותר עבודה בדקות הללו, מאשר מה שרוב האנשים בחדר הכושר הישן שלך עשו בחודש.

* לאחר האימון, נאמר לך כי אתה מוזמן להישאר ולשאול שאלות או ללכת הביתה להתקרר. אין שיחת מכירה וזה לא שלא אכפת להם ממך, הם פשוט רוצים את האנשים הרציניים ששווים השקעה, אלו שבאמת רוצים לראות תוצאות ומוכנים להשקיע עבורם.

איזה משני התסריטים הללו נשמע לך טוב יותר? אני די בטוח שלא הגזמתי בכלום כאן- אלו הן באמת החוויות שגזרתי מהשיחה שעלתה עם מתאמנת שלי.

השארת תגובה